|| Gan Gan Ganat Bote ||

Shree Gajanan Maharaj Vijay Granth

פרק 5

החסד האלוהי של גיינן מהראג'

גאנן מהראג', קדוש נערץ משחאון, מהרשטרה, ידוע בשל חוכמתו הרוחנית העמוקה ומעשיו הפלאיים.. חייו ותורתו מתועדים בכתבי ־ הקודש המקודשים, גאנן ויג'יי גראנט, המשמשים כאור מנחה לחסידיו.. פרק 5 בפסוק זה הוא משמעותי במיוחד, בעודו מספר ניסים והתערבויות אלוהיות המבליטות את חסדו ורחמיו חסרי הגבולות של מהארג '.. בבלוג הזה, נחקור את המהות של פרק 5.

משרת אלוהים עניו

פרק 5 מתחיל בהודאתו הצנועה של החסיד על כך שהוא מרגיש חסר ערך וחסר אונים, ומביע תחושה של אי כשירות בקבלת חסד אלוהי.. ענווה זו היא נושא חוזר ונשנה בתורתו של גיינן מהראג', בהדגישו שמסירות אמיתית טמונה בזיהוי מגבלות האדם ובהכנעתו לאלוהים.. ההודאה הכנה של החסידים מציבה את הבמה לאירועים הפלאיים המתרחשים, ומפרטת את הרעיון שחסד אלוהים מוענק לעתים קרובות למי שפונים בענווה ובכנות.

סייג' מפיג'לגאון

יום אחד ביקר גג'אן מהראג' בפימפלגון, כפר עם מקדש עתיק בסגנון המדרפנטי המוקדש ללורד שיווה, הממוקם ביער.. מהראג' נכנס למקדש וישב במדיטציה עמוקה, בהנחת הפדמסנה (עמדת לוטוס) מול האלוהות שיווה.

עם התקרב הערב, אנשי הכפר שבו הביתה עם הבקר שלהם.. הם עצרו ליד המקדש כדי להשקות את הבקר שלהם בנחל סמוך.. חלק מהעדרים החליטו להיכנס למקדש כדי לחלוק כבוד ללורד שיווה.. להפתעתם, הם ראו את מהראג' יושב שם, שקוע עמוקות במדיטציה.

הילדים נדהמו, משום שמעולם לא ראו איש מהרהר במקדש בשעה זו.. חלקם יצאו החוצה כדי לקרוא לאחרים, בעוד כמה נשארו לשבת לפני הקדוש.. למרות ניסיונותיהם, מהראג' לא הגיב או פקח את עיניו.

'העדרים החלו לשער בנוגע למצבו של מהראג.. היו שחשבו שהוא חכם עייף, מותש מכדי לדבר, ואילו אחרים האמינו שהוא עלול לצום והציעו לו קצת אוכל.. אחד הבנים הביא פרוסת לחם קרוב לפה של מהראג', ניסה להעיר אותו, אבל לא הייתה תגובה.

הבנים היו מבולבלים ממצבו של מהראג'.. הוא הופיע בחיים, כשגופו היה חם, אך הוא נשאר שקט לחלוטין.. חלקם אפילו תהו אם הוא יכול להיות רוח או ישות אלוהית, אבל הם חשבו שאף רוח לא תעז להיות בנוכחותו של האדון שיווה.

בסופו של דבר, העדרים החליטו להעריץ את מהראג', להאמין שהוא ישות אלוהית.. הם הלכו לנחל, הביאו מים ושפכו אותם על רגליו בכבוד.. חלקם קישטו אותו בפרחי בר, הניחו זר סביב צווארו, בעוד שאחרים הציעו לו מזון פשוט, כגון בצלים ולחם, על על עלה כנאיביות (הצעה).

העדרים קדו בפני מהראג' וביילו זמן מה בשירת שירי מסירות בנוכחותו.. כשהשמש שקעה, אחד הבנים הזכיר לקבוצה שהגיע הזמן לחזור לכפר, כשכבר היה מאוחר והכפריים עלולים לדאוג להיעדרם.. הם הסכימו לחלוק את סיפורו של החכם עם זקני הכפר כדי ללמוד עליו עוד.

למחרת בבוקר, הכפריים, להוטים לראות את החכם, הגיעו למקדש.. הם מצאו את מהראג' באותה תנוחה מדיטטיבית כמו בערב הקודם, כשהלחם המוצע עדיין לא נפגע.. הכפריים החלו לשער על זהותו של איש קדוש זה, תהה אם הוא יוגי חזק או אולי אפילו לורד שיווה עצמו.

היו שהציעו להביא את מהראג' לכפר לתהלוכה מפוארת, ואילו אחרים הפצירו בזהירות ולא רצו להפריע להרהורים שלו.. הסיפור על נוכחותו של מהארג' התפשט במהירות, ופלנקין אורגן כדי לשאת אותו לכפר.

כל הכפר השתתף בתהלוכה, עם מוזיקה ופרחים שהמטירים על מהראג'.. הם הביאו אותו למקדשו של הלורד הנומן בכפר והניחו אותו על מושב מפואר.. תושבי הכפר החליטו לצום ולהתפלל בנוכחותו, בתקווה לחזות בהתגלות אלוהית.

לתדהמתם של כולם, גיינן מהראג' פקח את עיניו, לשמחת הכפריים.. תושבי הכפר הביעו את מסירותם בכך שהעמידו את ראשיהם לרגליו, הציעו לנאיביות ולשירת שירי הלל של היוגי.

החדשות על מאורע פלאי זה התפשטו במהירות, וביום שלישי שלאחר מכן, החליטו תושבי פיגאלגון לבקר בשגאון כדי להגיע לשוק.. בעודם שם, הם חלקו את סיפורו של החכם האלוהי עם תושבי שאגון, והביעו את אמונתם שקדוש גדול בירך את כפרם.

תושבי שיגון, כולל בנקטל, היו סקרנים מהחדשות על האיש הקדוש הזה והשתוקקו ללמוד עליו עוד.

סיפור זה ממחיש את הכבוד העמוק והאמונה שהיו לכפריים בקדוש, וכיצד נוכחותו האלוהית של גיינן מהראג' הביאה שמחה וברכות לכל מי שנתקלו בו.

שובו של גיינן מהראג' לשגון

Bankatlal, מלווה באשתו, נסע Pimpalgaon להביא Gajanan Maharaj בחזרה לShegaon.. עם ידיים מקופלות, הוא ביקש בענווה מהראג' לחזור, והזכיר לו שעברו 15 יום מאז שעזב את שיגון.. היעדרותו של מהראג' הותירה את תושבי שאגון מודאגים מאוד ומצוקים, מה שגרם לבית להרגיש ריק וחסר חיים.

בנקטל הביא עגלה למסעו של מהראג' והאיץ בו לחזור לשגון, בהדגישו שההפרדה בין הגורו והתלמידים שלו הייתה בלתי נסבלת.. הוא ציין שרבים מחסידיו של מהראג' בשגון צמו וחיכו לשובו, כפי שהתרגלו לקבל את ברכותיו היומיומיות.

בנקטל הביע את נכונותו להקריב את חייו שלו אם מהראג' לא יחזור איתו.. לאחר שהטיעון הכנים הזה נגע ללבי, מהראג' הסכים ונכנס לעגלה, והשאיר את פיגאלגון לשגון.. תפקידו של בנקטל הושווה לתפקידו של אקורה, שבעבר לקח את לורד קרישנה מגוקול למת'ורה.

כשהם עזבו, בנקטל הרגיע את תושבי פימפלגון לא להיות עצובים, והסביר שהקדוש לא הולך רחוק ותמיד יהיה זמין לברכותיהם בכל פעם שיצטרכו.. הוא עודד אותם להמשיך לעבוד את מהראג' בהיעדרו ולעמוד איתן באמונתם.

הכפריים היו אסירי תודה על דבריו של בנקטל וקיבלו את המצב.. בזמן מסעם, מהראג' דיבר עם בנקטל, והקניט אותו על כך שהוא לוקח רכוש של מישהו אחר בכוח, מה שאומר שבאנקטל היה "לגנוב" את מהראג' מ"פימבלג'."

מהראג' הביע דאגה לגבי ביקור בביתו של בנקטל, מה שמרמז על תחושה של אי נוחות.. הוא העיר על הקשיים הניצבים בפני אלת לקשמי, שהייתה מוגבלת על ־ ידי מנהגי הבית של בנקטל, דבר המצביע על כך שגם הוא עלול להתמודד עם קשיים דומים.

בנקטל הגיב בענווה, והבטיח למהרג' שביתו יציב ומשגשג רק בגלל נוכחותו של מהראג'.. הוא התעקש שלא משנה היכן ילד נמצא, האמא עוקבת אחריו, וכך מהראג', להיות כמו אמא, לא צריך לדאוג לגבי ביקור בביתו.

בנקטל הדגיש שהעושר שלו היה חסר משמעות לעומת הברכות של מהראג'.. הוא הכריז שביתו שייך למַהַרָג' ולא היה לו כל קשר לנכסים חומריים.. הוא גם הבטיח למהרג' שהבקשה היחידה שלו היא שמאהראג' יבקר את שאגון בקביעות, גם אם הוא נדד במקום אחר כמו פרה ששורטת ביער אבל תמיד חוזר הביתה.

לאחר ששכנעתי את מהראג', בנקטל החזיר אותו לשגון.. מהראג' נשאר בשגון זמן מה לפני שהמשיך במסעו למקום אחר.

הסיפור הזה מדגיש את המסירות העמוקה של בנקטל ואת החשיבות של הקשר הרוחני בין הגורו והחסידים שלו.. היא גם ממחישה את הענווה והכבוד שבהם פנה בנקטל למַהַרָג ', ומבטיחה שנוכחותו של הקדוש תמשיך לברך את תושבי שְגָן.

סיפורו של איכר בשם Bhaskar

עכשיו אספר לכם סיפור אחר.. היה כפר בשם Adgaon באזור Varhad.. מהראג' החליט ללכת לשם מוקדם בבוקר, תוך הימנעות מעיני אנשי שאגון.. מהראג' נע מהר כמו הרוח.. בדיוק כמו הנומן, הוא הגיע במהירות.. זה היה החודש של Vaishakh.. השמש הייתה בשיאה, והמים היו נדירים.. זה היה קיץ אינטנסיבי.

בצהריים, הגיע מהראג' לכפר אקולי, שם זרחה השמש, ולא נמצאו מים.. סוואמי סמארט היה צמא מאוד.. גופו היה ספוג זיעה, שפתיו היו מיובשות, אבל לא היו מים להיראות בשום מקום.

באותו זמן, איכר בשם Bhaskar היה להשקות את השדה שלו.. חקלאים הם ספקי המזון של העולם, אך הם סובלים קשיים גדולים.. החוואים סובלים את השמש הבוערת והצמא.. באקולי, המים היו כה נדירים שג'י הייתה זמינה יותר ממים.. בהסקר הביא מים מהכפר בסיר חרס לשימושו האישי.. הוא גם נשא עימו לחם.

ופנה מהרג' אל בהסקר ויבקש מים לאמר אני צמא מאד׃. בבקשה תן לי קצת מים.. אל תסרב.. זו מעלה גדולה לתת מים לצמאים.. ללא מים, החיים לא יכולים להתקיים.. אנשים עשירים מתקינים מים עומדים לאורך הכבישים.. אם תחשבו למה הם עושים את זה, אתם תבינו."

בהסקר השיב: "אתה מדיום עירום.. איזו מעלה ארוויח אם אתן לך מים?. מידות טובות הן על כך שעזרת לחסרי הישע ולחלשים, לא לאנשים כמוך.. עבור הנזקקים, המעשה של מתן מים הוא מוסרי.. אבל עבור מישהו כמוך, זה יהיה חטא.. כתבי ־ הקודש אומרים שהעזרה לעניים ולנזקקים היא מוסרית, אך מתן מים למישהו כמוך הוא כמו מתן מחסה לגנב.. זה יהיה חטא.. האם מישהו יכול לחסות נחש או גנב בביתם?. אף אחד לא היה.. התחזקת כשהתחננת מבית לבית, הפכת לנטל על מעשיך.. הבאתי את המים האלה לעצמי, נושא אותם על הראש שלי.. אל תמתח קו על הקמח שלי.. אני לא אתן לך מים.. אל תתחנני בפניי.. לך מכאן, נבל.. אנשים כמוך, עצלנים ולא מועילים, הם הסיבה לכך שאנו חסרי מזל ברחבי העולם."

כששמע את בהסקרס מילים קשות, מהראג' פשוט חייך ועזב מבלי לומר דבר.. הוא הלך עוד קצת וראה באר יבשה.. הוא החליט לשבת ליד הבאר.. Bhaskar, לראות מהראג 'לעזוב, התחיל לדבר בקול רם, É למה אתה הולך לשם?. הבאר יבשה.. אין שם מים.. הבאר יבשה לגמרי.. אין מים בטווח של קילומטר וחצי.. לאן אתה הולך, טיפש?"

מהראג' השיב, □ מה שאתה אומר נכון, אבל אני אנסה בכל זאת.. גם אם אתה כל כך חכם, אתה עדיין לא יכול למצוא מים.. אז, אני אנסה בעצמי.". מהראג' הגיע לבאר וישב על אבן ליד עץ.. הוא עצם את עיניו והרהר, התמקד בנראיאן האלוהי, אדון העולם הרחום.

מהראג' התפלל, אלוהים, הו Vamana, O Vasudeva, O Pradyumna, O Raghava, O Vitthal, O Narahari!. הו אלוהים, הכפר הזה של אקולי סובל ממחסור במים.. לא נשארו מים בבאר.. למרות כל המאמצים האנושיים, אין מים.. אז, אני מתפלל אליך, בבקשה להעניק מים לבאר זו.. המעשים שלך הם מעבר להבנה.. אתה מגן אפילו על חתול מערימת שחת בוערת.. אתה הופיע כעמוד לישועת Prahlad.. אתה, שהרים הר עם האצבע הקטנה שלך, מה מעבר לכוח שלך?. אנא הענק מים לבאר זו.. למען החסיד שלך, דמג'י פאנט, אתה מוצג כמו אלוהים.. עבור Namdev, אתה מלא מים באזור יבש.. "בדיוק כפי שעשית עבור נמדב, אנא עשה זאת שוב כאן."

כששמע את תפילתו הכנה של מהראג', פרץ מעיין מים מן הבאר ומילא אותו במים מתוקים.. מאורע פלאי זה היה עד לבסקר, אשר נותר ללא מילים.. מהראג' שתה את המים, ובאסקאר, לראות את זה, היה מבולבל לחלוטין.. הוא לא האמין למראה עיניו.. הבאר הייתה יבשה במשך 12 שנים, אבל בתוך רגעים, היא הייתה מלאה במים.. בהסקר הבין שמאהראג' הוא לא אדם רגיל, אלא קדוש דגול.. בהסקר נטש את עבודתו ורץ אל מהראג', החזיק את רגליו בחוזקה והחל לדקלם תפילות.

הוא התחנן, "אלוהים, סלח לי על בורותי.. "לא זיהיתי את גדולתך.". בהסקר, מלא חרטה, ביקש סליחה, ואמר, "הבנתי את הטעות שלי, אנא הראה לי רחמים.". מהראג', מלא חמלה, אמר לבסקר, "אל תהיה מוטרד.. מעתה והלאה, אתה לא צריך לשאת מים על הראש שלך. ". מהראג' אמר, "הבאר הזאת מלאה במים בשבילך.. "תטפל בזה ותשתמש בזה לחקלאות שלך."

בהסקר, שכעת מלא מסירות, הבטיח למהרג' שהוא ידאג לבאר ויחיה חיים צדיקים.. מהראג' בירך את בהסקר ועזב את המקום.. עד מהרה התפשטה הבשורה על הנס, ואנשים החלו להתאסף כדי לראות את הבאר.. אנשים באו במספרים גדולים, נדהמו מהמים הנקיים והמתוקים שהופיעו מבאר יבשה.. כולם הכירו בכך שהנס הזה היה עבודתו של הקדוש הגדול, סוואמי סמארט.. כולם שיבחו את מהראג', באומרו, "הוא ישות אלוהית שיכולה להעניק מים לבאר יבשה.. "נוכחותו היא כמו צוף."

מהראג' עזב את המקום הזה והמשיך את מסעו לאדגון, שם אנשים חיכו לבואו.. מהראג' המשיך לחולל ניסים רבים במהלך מסעו, והרים את רוחם של אלה שפגשו אותו.. עם ברכתו של מהארג', מחסור במים נפתר באקולי, והבאר נשארה מלאה במשך שנים רבות.. תושבי אקולי היו אסירי תודה למהרג', ששינה את חייהם בחסדו האלוהי.

הסיפור הזה הוא אחד מני רבים שמראה את החמלה והכוח של סוואמי סמארט, שממשיך להדריך ולהגן על החסידים שלו אפילו היום.

כוחה של האמונה

הנסים שנספרו בפרק 5 של הגיאנן ויג'יי גראנט מדגישים גם את הכוח המשתנה של האמונה.. האמונה הבלתי מעורערת של החסידים במַהַרַגֶ'וּז הביאה למאורעות פלאיים, והוכיחה שאמונה אכן יכולה להזיז הרים ולהזמינות את התערבות אלוהים.. בין אם היו אלה הרועים בפּיְמְפִּיגָן או בֶפוֹסַהַב בשְגוֹן, אמונתם האיתנה במַהַרֶגֶ'ס הייתה הזרז לניסים שחוו.

נושא זה מהדהד עם עיקרון רוחני רחב יותר שאמונה היא כוח רב עוצמה המסוגל להתעלות מעל מגבלות העולם החומרי.. באמצעות אמונה יכולים החסידים להתחבר עם אלוהים ולהזמין ברכות וניסים לחייהם.. החיים והניסים של מהראג' משמשים עדות לעובדה שאמונה איתנה, יחד עם ענווה ומסירות, יכולה להוביל לחוויות רוחניות עמוקות.

מסקנה

פרק 5 ב"גאג'אן ויג'יי גראנט" הוא אוצר של חוכמה רוחנית וחסד אלוהי, כולל סיפורים על ענווה, אמונה וניסים.. נוכחותו של גיינן מהראג'ון, חזרתו לשכון, והשיעורים העמוקים של חמלה ואמונה שהוא העניק ממשיכים לעורר את החסידים ברחבי העולם.. כשאנו מהרהרים בסיפורים אלה, אנו נזכרים בעיקרי האמונה הנצחיים של מהראג ', המדגישים את חשיבותה של ענווה, חמלה ואמונה איתנה.

כשאנו מתעמקים בסיפורים של פרק 5, אנו מוצאים שתורות מהרג'ז רלוונטיות כיום כפי שהיו בזמנו.. הם מעניקים אור מנחה לניווט את קשיי החיים, ומזכירים לנו שהתגשמות רוחנית אמיתית טמונה בענווה, במסירות ובהתנהגות רחומה.. מי ייתן והחסד האלוהי של גיינן מהראג' ימשיך לברך ולעורר בנו השראה במסענו הרוחני.