|| Gan Gan Ganat Bote ||

Shree Gajanan Maharaj Vijay Granth

פרק 4

ברכות ללורד גנשה.

סקירה של הפרק

פרק 4 של הגאג'אנין מהראג' ויג'גרנת (Gajanan Maharaj Vigaranth) הוא מזמור שובה לב המדגיש את הנסים האלוהיים ואת האמונה הבלתי מעורערת של חסידי גיינן מהארג'ט.. פרק זה מתעמק באירוע יוצא דופן שלא רק חיזק את האמונה של החסידים אלא גם המחיש את החסד שאין גבול לו.

בחן את אמונתם של החסידים

הסיפור מפרק 4 מספר על תקרית שהתרחשה ביום המשמח של אקשיה טריתיה, אשר זוכה להערכה רבה בקרב תושבי וורהאד.. ביום זה, אנשים מבצעים טקסים כמו Shraddha, מציע מים לאבותיהם, והיום נחשב מאוד מיוחד ומבשר טובות.

הסיפור מתחיל במהרג' היושב בין הילדים, ומבצע פעילויות שובבות.. הוא הביע את רצונו לעשן צ'ילום (מקטרת מסורתית) וביקש מהילדים להכין אותו עבורו.. הילדים השתוקקו לשרת את מהראג' והחלו למלא את הצ'ילום בטבק.. אך עד מהרה הבינו שהם זקוקים לאש כדי להדליק אותו, אך לא הייתה שריפה זמינה בזמן שהמטלות בבית טרם החלו.

הילדים, מודאגים ולא בטוחים, התחילו לחשוב על איך הם יכולים למצוא אש עבור chilum של Maharaj.. כשראה את דאגתם, הציע בנקאט שהם יוכלו ללכת ליאנאקרם, צורף, שבד"כ שרפה לו אש בחנות לעבודתו.. הילדים צייתו לעצה זו והלכו ליאנאקירהם, וביקשו חתיכת פחם בוער עבור צ'ילום של מהראג'.

עם זאת, יאנאקירה לא רק הופתעה מהבקשה שלהם, אלא גם התעצבנה.. הוא סירב לתת להם את האש, ואמר שביום אקשיה טריתיה, הוא לא ייתן אש לאף אחד, במיוחד לא לעישון צ'ילום.. הילדים ניסו לשכנע אותו, והסבירו לו שהשריפה הייתה עבור גיינן מהראג', שהיה קדוש נערץ, אך יאנאקירה לעג להם.. הוא הטיל ספק בקדושתו של גיינן מהראג', 'התייחס אליו כנווד בלבד שעישן חשיש וטבק, הסתובב עירום ושתה מים מלוכלכים.

יאנאקירם המשיך לזלזל במהראג', ואמר שאם הוא באמת היה נאור, הוא אמור להיות מסוגל ליצור אש בעצמו ולא צריך להתחנן לזה.. ויגרש את הילדים וישלחם מבלי לתת להם אש׃

מתוך ייאוש חזרו הילדים למַהַרָג' והכריזו על כל התקרית.. לאחר ששמעו זאת, חייך מהראג' והבטיח להם שהם לא צריכים לדאוג לסירובו של יאנאקירהם.. ואז מהראג' לקח את הצ'ילום בידיו, ובלי לפגוע בגפרור או להשתמש באש, פשוט החזיק מקל מעל הצ'ילום.. בנקאט, מתוך מסירות ודאגה, ביקש ממהרג' לחכות רגע בזמן שהוא ניסה ליצור אש על ידי שפשוף מקלות יחד.

עם זאת, מהראג' עצר אותו בעדינות, והורה לו לא לשפשף את המקלות, אלא רק להחזיק אחד מעל הצ'ילום.. בנקאט ציית, וכמו שהוא החזיק את המקל, אירוע יוצא דופן התרחש אש באה לידי ביטוי מן המקל בכוחות עצמו, ואת chilum מואר ללא צורך בכל אש חיצונית.

מאורע פלאי זה המחיש את כוחו האלוהי של גיינן מהראג '.. המקל נשאר שלם, והצ'ילום הוצת במלואו, ומוכיח שקדוש אמיתי לא זקוק לאיידס חיצוני כדי למלא את צרכיו.. האש לא הייתה רגילה; היא הייתה ביטוי לכוחו הרוחני של מהראג', מדהים כולם נוכחים ומחזקים את אמונתם של חסידיו

החרטה של יאנאקירם

הסיפור מפרק 4 מתאר אירוע מופלא נוסף שמעורב בו גאנן מהראג' במהלך חגיגת אקשייה טריטיה.. היום הזה זוכה לכבוד רב מצד האנשים, בדומה למשמעות הפרחים של נים ביום הראשון של השנה החדשה.

הסיפור מתחיל עם אנשים שיושבים לארוחה, ומנה שעשויה מטמרינד הוגשה.. כשהם עמדו לאכול, הם הבחינו במשהו מזעזע, היו תולעים זוחלות בצלחת הטמרין.. המראה הזה גרם לבחילה גדולה ולתוהו ובוהו בקרב כולם, ואנשים נטשו את הצלחות שלהם, לא מוכנים לאכול את האוכל.

יאנאקירם, הצורף אשר קודם לכן העליב את גיינן מהראג', היה בין הנוכחים.. הוא הבין שכל הארוחה מבוזבזת בגלל התולעים בצלחת הטמארינד והחל להרגיש מוטרד מאוד, 'כפי שהבין שזו תוצאה של חוסר הכבוד שלו כלפי מהראג.. יאנאקירם סירב לתת אש עבור צ'ילום של מהראג' מוקדם יותר באותו היום, לועג לו ומפטר אותו כקדוש לא ראוי.. עכשיו, הוא הרגיש שהתקרית הזאת הייתה תוצאה ישירה של מעשיו.

בתחושת חרטה ובבושה ניגש יאנאקירם לבנקטל והודה בעוולה.. הוא הסביר שכל הארוחה נהרסה בגלל התולעים בתמרינד, וזו הייתה אשמתו על כך שלא סיפקה אש ל"צ'ילום" של מהרג' קודם לכן.. הוא הודה שהוא שפט שלא בצדק את מהראג' והבין שמאהראג' אינו אדם רגיל, אלא קדוש דגול בעל כוח עצום.

יאנאקירהם, מלא אשמה וחרטה, ביקש מבאנקטל לקחת אותו לגג'נן מהראג' כדי שיוכל להתחנן למחילה.. Bankatlal, הבנה הכבידה של המצב, לקח יאנאקירה למהרג'.

יאנאקירם ניגש למהרג' בענווה רבה ופחד, השתחווה לרגליו וביקש מחילה על חוסר הכבוד שלו.. הוא הודה שהוא עשה טעות חמורה על ידי הטלת ספק באלוהותו של מהראג' וסבל מההשלכות של הארוחה ההרוסה.

מהראג', ברחמיו האינסופיים, אמר ליאנאקרם שהמנה הטמרינית לא באמת מקולקלת, ולא היו בה תולעים.. הוא הבטיח ליאנאקירם שהוא נסלח ושהתקרית הייתה רק מבחן אמונה וענווה.

להפתעת כולם, כשהם בדקו את צלחת הטמרין שוב, הם מצאו את זה להיות בסדר גמור, ללא תולעים או כל סימנים של התקלקלות.. התקרית הקודמת נעלמה כאילו מעולם לא התרחשה.. נס זה הדהים את כל הנוכחים והתפשט במהירות ברחבי הכפר, והקים את גדולתו של גיינן מהראג' ואת הכבוד העמוק שהיה לאנשים כלפיו.

הסיפור מסכם עם ההבנה כי בדיוק כמו הריח של מושק לא ניתן להסתיר, גדולתו ואלוהותו של קדוש אמיתי כמו Gajanan Maharaj לא ניתן להסתיר.

סיפורו של דבוטי צ'נדומוקין

הסיפור סובב סביב חסיד בשם צ'נדומוקין, שהיה תושב שיגון וחסידו האדוק של גיינן מהראג'.

בחודש יֵשְתָה, התאספו סביב מַהַרָג '.. הם שירתו אותו בכבוד רב, חלקם חתכו מנגואים, חלק האכילו אותו בחתיכות, אחרים נפנפו אותו, הציעו לו סוכריות סוכר, קישטו אותו בזרים והדביקו דבק אלמוגים מגניב על גופו.

באותו רגע, מהראג' אמר לצ'אנדו שהוא לא רוצה לאכול את המנגואים מוגשים לו.. במקום זאת, הוא ביקש שני קנהול (מתוק מסורתי) מאוטרנדיה (מכולת אחסון).

צ'נדו, עם ידיים מקופלות, השיב שאין לו קנול בבית.. 'הוא הציע להכין מהר חדשים עבור מהראג.. עם זאת, מהראג' התעקש שהוא לא רוצה קנהול טרי, אלא במיוחד רצה את אלה מהאוטרנדה של צ'אנדו.. מהראג' ביקש ממנו לא להמציא תירוצים ולרוץ הביתה להביא את הממתקים.

בעידודם של החסידים האחרים, צ'נדו מיהר הביתה ושאל את אשתו, קנטה, אם נשארו קנהול באוטרנדה.. קנטה היה מבולבל ודיווח לו שחודש עבר מאז Akshaya Tritiya כאשר היא עשתה kanhole.. היא הטילה ספק אם נשארו כאלה ואפילו אם הם היו, הם היו עלולים להיות רעים עד עכשיו.

Chandu התעקש לבדוק, כפי שהיה הפקודה של Maharj.. קנטה החלו לחפש באי רצון במחסן שלהם, נזכר שהיא אכן עשתה kanhole לפני חודש, ואם נשארו, הם היו כנראה מפונקים על ידי החברה.

להפתעתם, כאשר הם פתחו את האוטרנדה ובדקו את סיר האדמה שבו היא אחסנה אותם, הם מצאו שני קנהול שהיו עדיין טריים ולא נפגעו מכל עובש או ספויל, למרות הזמן שעבר.

בשימחה ובהכרת תודה, צ'נדו לקח את הקנהול בחזרה למהראג' והציע לו אותם.. הצופים נדהמו מהנס הזה, והבינו את גדולתו של גיינן מהראג', שהכיר את העבר, ההווה והעתיד.

כשם שהלורד ראמה התענג על פירות היער הצנועים שהוצעו על ־ ידי שבארי, קיבל גאנן מהראג' את הקנהול של צ'נדו, ובירך את צ'אנדו ואת משפחתו עם שפע של ערך רוחני למסירותם.

מסע רוחני למדאב

סיפור זה מתאר את מסעו הרוחני של ברהמין בשם מאדהאב מכפר צ'ינצ'ולי, השוכן דרומית לשגאון.

מדאב, שהיה בן יותר מ ־ 60, נעשה שברירי עם הגיל.. בנעוריו, הוא היה שקוע עמוקות בענייני העולם, אשר כבשו את כל חייו.. עם זאת, הוא מצא עצמו כעת לבד, לאחר שאיבד את אשתו וילדיו.. אובדן עמוק זה הותיר אותו מאוכזב מחיים, והוא פיתח תחושה של ניתוק מן העולם החומרי.

מַדהַב חש את משקל מעשיו וחרטותיו בעבר, והחל לחשוב כיצד הקדיש את חייו לעיסוקיו בעולם, והזניח את צמיחתו הרוחנית.. הוא קונן על כך שלא הקדיש זמן לאלוהים והבין שבזקנתו אין לו למי לפנות מלבד אלוהים.

עם ההבנה הזו, מאדהאב החליט לוותר על הכל ולחפש מקלט לרגליו של גיינן מהראג' בשגון.. הוא הלך לשגון והחל בצום במַהַרֶגֶ'ס, וסירב הן למזון והן למים.. תפילתו היחידה הייתה לשיר את שמו של הלורד Naraiana ברציפות.

מהירותו של מאדהאב נמשכה יום אחד, אך הוא נשאר נחוש בדעתו, אשר משך את תשומת לבו של גיינן מהראג'.. מהראג', שראה את נחישותו של מאדהאב, אמר לו שמעשה קיצוני שכזה היה מיותר ושהוא היה צריך לקחת את שמו של האל מוקדם יותר בחייו.. מהראג' ציין שהמתינה עד זִקנה לרדיפה אחר רוחניות הייתה כמו לחפור באר לאחר שהבית עלה באש.

עם זאת, מאדהאב עמד איתן בהחלטתו ולא שמע לעצתו של מהראג '.. חרף מאמציהם של אנשי שיגון, כולל ראש הכפר, לשכנע אותו לשבור את הצום שלו, מאדהאב סירב להתרשל.

בלילה ההוא, בשעה שהשעון השני התקרב, הופיע חזון מפחיד לפני שמאדהב-מהראג' לבש צורה מפחידה, דומה ליאמה, אל המוות.. צורה זו של מהרג' מיהרה לעבר מדאב כאילו טרפה אותו, וגרמה למדאב לברוח באימה, לבו הולם מפחד.

בדיוק כשמדהאב חשב שגורלו נחרץ, מאהרג' חזר לצורתו המקורית ודיבר עם מאדהאב, ושאל אותו אם זה האומץ שהיה עליו לשאת בתוצאות מעשיו בעבר.. מהראג' הזכיר למדאב שהגורל שהוא ניסה להימנע ממנו אכן ישיג אותו אם הוא לא ישנה את הגישה שלו.

מאדהאב, מזועזע מהחוויה, התחנן למהרג' שיחסוך ממנו את הזוועות של ממלכת יאמה, ובמקום זאת יעניק לו שחרור.. הוא הודה שבזמן שצבר חטאים רבים, הוא האמין שחסדו של מהראג' יכול לשרוף אותם.

Madhav, להכיר בחטאיו ולהתחנן לרחמיו של Maharj, ביקש שלא יישלח לממלכתו של יאמא.. הוא הביע את רצונו להשתחרר ולא להסתבך שוב במעגל הלידה והמוות.. הוא ביקש בענווה ממהרג' לשחרר אותו מייסוריו הארציים ולהעניק לו את וייקונת'ה (משכנו של הלורד וישנו).

מהראג', ששמע את תחינתו הכנה של מאדהאב, הגיב בחיוך והבטיח לו שהוא הגשים את משאלתו.. מהראג' אמר למדהאב שהוא לא יוולד מחדש וישוחרר ממחזור הלידה והמוות, ובכך ישים קץ לסבלותיו הארציים.

כשמילותיו של מהארג' התהדהדו עם מאדהאב, המודעות שלו לגוף הפיזי שלו החלה לדעוך.. מָדְהַב, שחש שלווה והקלה עצומים, הבין שהקשר שלו לעולם החומרי התפרק.

אנשים סביב Madhav, מודע לחילופי הרוחני בינו ומהרג ', החל לשער על מצבו.. היו שחשבו שמדאב איבד את שפיותו עקב צום ממושך, ואילו אחרים תהו אם הוא השתגע.

עם זאת, האמת הייתה כי Madhav השיג שחרור (Moksha) באמצעות חסדו של Maharaj.. גופו אולי נראה חסר חיים לצופים, אבל למעשה, נשמתו שוחררה ממחזור הלידה והמוות.. מסעו בעולם הזה הסתיים, והוא התמזג עם אלוהי, הכל הודות לחמלה והחסד של Gajanan Maharaj.

כך, דרך הסיפור הזה, הנרטיב מדגיש את כוחה של מסירות אמיתית, חרטה, ואת החסד המהפכני של קדוש שהתממש כמו גיינן מהראג'.

Vedic Brahmins and the Vasant Puja

פעם אחת הביע גיינן מהראג' רצון לתלמידיו לבצע טקס וודית המכונה "מנטרה ג'אגר.". הוא רצה שהוודיק ברהמינים יוזמן לשיר את הוודות, כפי שהאמין ששמיעת הוודה הסבה שמחה עצומה לאלוהים.. מהראג' נתן הוראות ספציפיות: "שרת את הברהמינים עם כיבוד כמו פאנה, פדה, בארפי, ספוג במלח, וגם תן להם רופי אחד לכל אחד."

בשומעם זאת דאגו התלמידים והודיעו בענווה למַהַרָג'שלא נותרו ודיק ברהמינים בכפרם, שְגָן, לבצע את הטקס.. הם היו מוכנים לשאת בהוצאות, אבל הדאגה היחידה שלהם הייתה למצוא את הברהמינים לטקס.

מהראג' הרגיע אותם, ואמר שלורד הארי (וישנו) ישלח את הברהמינים ל"ואסאנט פוג'ה" שלהם.. התלמידים, שהיו מלאי שמחה, החלו מייד בהכנות.. הם אספו מאה רופים ואסף את כל הפריטים הדרושים, כולל דבק אלמוגים, שהם ערבבו עם זעפרן וקמפור לטקס.

כפי שהובטח, בעת הפרהאר השני (חלוקה ספציפית של היום), הגיעו הודית ברהמינים לשגאון.. ברהמינים אלה היו בקיאים היטב בטקסים הוודית וידעו את ההליכים הנכונים לביצוע רצף ג'טלה (רצף אריטואליסטי).

Vasant פוג'ה בוצע בהדר גדול, והברהמינים היו מרוצים.. לאחר שקיבלו את הדקשינה (הצעות) שלהם, הם עזבו לכפרים אחרים.. תקרית זו הדגישה את כוחם האלוהי של הקדושים 'כמו גיינן מהראג, אשר משאלותיו התגשמו בחסדו של לורד רמנאת (שם וישנו).

מוסר והתמדה:

הפסוק האחרון מציין כי מנהג זה של ביצוע ה-Vasant Puja באופן זה בוצע מדי שנה על ידי באנקטל בהתלהבות רבה.. אפילו היום, צאצאיו ממשיכים מסורת זו בShegaon, שמירה על המורשת בחיים.

מסקנה

מעשיו המופלאים של גיינן מהראג' ומבחני אמונתו של חסידיו בפרק ד'מעידים על חשיבותה של מסירות איתנה.. סיפורים אלה לא רק מעוררים מסירות, אלא גם מחזקים את נוכחותו ונדיבותו של גיינן מהראג' בחייו של חסידיו.

כל נס ושיעור בפרק זה תורמים למארג הגדול יותר של עיקרי האמונה המצויים בווייגגרנט, ומעודדים את הקוראים להעמיק את אמונתם ואת בטחונם בהשגחה העליונה.